דגל המרד של חילי הרגימנט המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה

זהו סיפור יוצא דופן על הנפת דגל ישראל ע"י החיילים היהודים מארץ ישראל ששירתו ברגימנט המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה.
חיילי הרגימנט היו המתנדבים הראשונים מקרב היישוב העברי בארץ ובהמשך להתנדבות הזאת קמה החטיבה היהודית הלוחמת (החי"ל). הנפת הדגל לקראת החגים נעשתה במסגרת מרד שפרץ נגד הפיקוד הבריטי שאסר על הנפת הדגל הכחול לבן.
…בתקופת חגי תשרי תש"ד הגיע "מרד הדגל" לשיאו. בערב ראש השנה פנו מפקדי הפלוגות לקולונל בסט וביקשו ממנו להתיר לגדוד להניף את דגל הלאום במשך ימי החג. בסט התייעץ עם הממונים עליו, אך המפקדה המרחבית לא אישרה את בקשתם. על אף זאת, כשהגיע מפקד הגדוד לארוחת הערב החגיגית, הוא גילה שהבמה בחדר האוכל מקושטת בדגלי כחול-לבן. בסט הבליג, אך למחרת הורה להסיר את הדגלים וכינס את חיילי הגדוד לשיחה. בהיכנסו לאולם, ראה כי הדגלים אמנם הוסרו, אך החיילים קיבלוהו בעמידה ובשירת "התקווה".
למחרת, ביוצאו מפתח חדרו, ראה בסט את הדגל העברי מונף מעל מגורי פלוגה ב'. הוא פקד להורידו, אך הפקודה לא בוצעה. בסט נרעש מסירוב הפקודה. הוא פנה למפקדיו וביקשם לשחררו מתפקידו בטענה כי "הגדוד נשלט על ידי הוראות פוליטיות הבאות מארץ ישראל" .
האירועים גרמו למחלוקת גם בתוך הגדוד. היו שביקשו להניף את הדגל גם ביום כיפור, אך מפקדי הפלוגות, שהיו כולם יהודים מארץ ישראל, מנעו זאת מהם. דיווח על המצב נשלח למחלקה המדינית של הסוכנות. החיילים ביקשו לקבל הנחייה אם יכולים הם להניף את הדגל בחג הסוכות, ומן הארץ הגיע אישור להניפו. הקולונל בסט, ששמע על כך, מיהר להזהיר את החיילים מפני ההשלכות שיהיו להפגנה כזאת. למחרת, למרות האזהרות הונפו שוב דגלי הלאום באזור מגורי הפלוגות.
מפקד הגזרה הגיב מיד. הוא הורה להטיל מעצר-מחנה על הגדוד כולו. התחמושת נלקחה מהחיילים וממחסני הפלוגות והגדוד הושעה מתפקידיו. מפקדו, הקולונל בסט, נקרא למפקדה בקהיר.
ההתייעצות במפקדת המזרח התיכון שינתה את יחסם של הבריטים לגדוד, כלי הנשק הוחזרו לחיילים ואף הותאמו לתקנים הנדרשים בגדוד לוחם. מעצר-המחנה הוסר, משימות השמירה בוטלו, והגדוד החל באימונים לקראת תפקידים מבצעיים שיוטלו עליו בעתיד.
החלטת המפקדה בקהיר הרגיעה את התסיסה במחנה, ויותר לא נעשו ניסיונות להניף את דגל הלאום…

הדגל המופיע בצילום מוצג כיום בבית הגדודים באביחיל. זהו אחד מהדגלים שהונפו בימי המרד. סיפר על כך רמי בן שלום, שמשפחתו תרמה את הדגל לביבת הגדודים. "הדגל אכן התנוסס עם דגלים נוספים במרד המפורסם. אבל ייחודו של הדגל הוא בכך שנתלה על המשוריין הראשון שחצה את גרמניה הכבושה בעת מעבר כוחות בנות הברית בה אבי, שהיה צמוד לדגל "השאיל אותו" למפקד השיירה. הוא עשה זאת רק לאחר שהחתים את המפקד שיחזיר את הדגל בסיום המסע. לדגל צורף מכתב שכתב אבי לאימי בו סיפר את סיפור הדגל ובו נבואתו שהדגל הזה יהיה דגל היסטורי….
משהו קטן נוסף. לאחר פרסום קורותיו של הדגל ודבר מסירתו לבית הגדודים פנה אלינו היסטוריון ידוע ואמר כי לעניות דעתו לא עשינו לדגל מספיק יחסי ציבור ודגל זה עולה בחשיבותו על דגל הדיו…"

בתמונה: דגל ישראל מונף על משוריין של הרגימנט השני בכניסת הרגימנט לגרמניה. (המקור: הדגל שנשמר ע"י החיל מיקי בן שלום ומוצג כיום בבית הגדודים באביחיל)

סיפורי דגלים נוספים