טיול במסלול שבו הונף לראשונה הדגל שהפך לדגלה הלאומי של מדינת ישראל

אירוע הנפת דגל ישראל שהתרחש בנס ציונה ב-1 בינואר 1891 היה מאורע מכונן בתולדות העם והמדינה. חוקר הדגל, דני בירן, ובית ראשונים בנס ציונה, לוקחים את המטיילים למסע ב"מסלול הדגל" שכל אחת מהתחנות בו, היא תחנה במסלול הזמן

 לקבלת מידע על סיורים במסלול הדגל:  info@degel-israel.co.il

בימינו היו קוראים למה שהתרחש שם: "הפנינג". אבל עבור הנוכחים באותו אירוע, הייתה זאת רק "מסיבה משולשת". הם התכנסו אל "הבית המשותף" ביום גשום של חודש ינואר 1891 כדי לחגוג את הבאתו בברית של הילד בן כרמי, בנו של אהרון אייזנברג, מראשוני מייסדי המושבה. באותה הזדמנות ביקשו החוגגים להעלות על ראש שמחתם גם את חנוכת "הבית המשותף" ולציין את הנחת אבן הפינה למושבת הפועלים המתוכננת לקום בשולי הישוב.

התקשורת חוגגת

הפרסומים שהופיעו לאחר המסיבה בעיתוני התקופה, העידו כי היה זה אירוע מכונן בתולדות העם היהודי. עיתון האור של אליעזר בן יהודה ציטט מדבריו של טיומקין, אחד ממנהיגי "חובבי ציון", שהגיע במיוחד מרוסיה ונשא דברים נלהבים  אודות המעמד. עיתון "השילוח" תיאר את המאורע במילים: יום זה, יום חגה של נס ציונה, ירשם גם כיום צמיחת הדגל העברי ומאז נעשה דגל זה לדגל התחייה".

 הסופר משה סמילנסקי שנכח בהתרחשות כתב אחר כך בזיכרונותיו:
"בואדי חנין ששון ושמחה. מסביב לבית האבנים האחד עומדים דחוקים וצפופים כל בני הישוב, מיפו ומהמושבות. באמצע הכיכר הבעירו אש במדורה. מסביב למדורה 'הנואמים', וכל נואם, לאחר שגמר את נאומו, קופץ ועובר את המדורה לצד השני. נאם אורח, אחד מחובבי ציון שבאודיסה. קולו נחר וזקנו פרוע והעינים בוערות כאש והוא משביע את הקהל להיות נאמנים לטיומקין…

והנה הלפרין עצמו. רוכב על סוס דוהר, ראשו גלוי, שערותיו הארוכות וזקנו מרחפים באוויר, עיניו נוצצות בניצוץ זר. בידו האחת הוא מחזיק חרב והנה הוא מרים את חרבו ומכה על ידו… הדם אינו קולח, אבל הקהל מרים קול צעקה… והוא מרים את חרבו שנית וקורא רוסית בקול רם: 'בדמי אני נשבע לכם, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני'… ואז הרים בפעם הראשונה בישוב את הדגל הכחול-לבן. ועל כן נקראה המושבה החדשה נס ציונה"…

120 שנים חלפו מאז אותו אירוע חשוב בתולדות העם היהודי. נחלי בטון זרמו אל יסודות בתי נס ציונה המתרחבת, כבישים רבים נסללו בה והיא מונה כיום עשרות אלפי תושבים. אבל תיאור מעמד ההנפה הראשונה בתולדות העם היהודי על ידי מיכאל הלפרין, ממשיך עדיין להרטיט לבבות על מרחק השנים מאותה התרחשות ההיסטורית.

 מסלול הדגל

כיום ניתן לסייר במסלול הדגל ולהיחשף לסיפור ימי הבראשית של המושבה נס ציונה. 10 תחנות מצויות לאורכו של המסלול וכל אחת מהן מסומנת בשלט המספר את סיפורה של התחנה. המסלול נחנך בשנת 2008 ביוזמת עיריית נס ציונה ובשיתוף המועצה לשימור אתרים. הפעילות לאורך מסלול הדגל מתבצעת ע"י "בית ראשונים", שמספק גם הדרכות לקבוצות עפ"י הזמנה מראש.

התחנה הראשונה במסלול היא "נחלת ראובן", שבה נחשפים המבקרים לסיפורו של המייסד ולענפי החקלאות שפותחו במקום, בהם ענף הפרדסנות, גידול הגפנים ליין וייצור הדבש, שסיפק את כלכלת המשפחה והיווה למעשה חלוץ בהתפתחות ענף המכוורת בארץ ישראל. ניתן לראות במקום גם את באר האנטיליה המשוחזרת שממנה נשאבו המים להשקיית החקלאות המקומית.

התחנה השנייה מצויה בפינת הרחובות ויצמן ורבין. במקום זה היה בעבר ביתו של אברהם ילובסקי וכאן גם הקים את סדנת הנפחות שלו. ילובסקי נרצח בליל חורף סוער ע"י מתנקשים מהכפר הערבי הסמוך והוא מוכר כיום כקורבן הטרור הערבי הראשון בארץ ישראל המתחדשת.

בתחנה השלישית ניתן לראות את הבית המשותף שבו התגוררו המייסדים, אנשי המניין הראשון. הבית נשמר ושוחזר וכיום מצוי בו מוזיאון לכלי התקופה. הבית שלצדו שימש בימי ראשית היישוב כמקום התכנסות, בית ספר ובית כנסת. בחזית הבית מצויים שרידיו של עץ התות שבצילו התקיימו הדיונים והלימודים בימי הקיץ.

התחנה הרביעית, המצויה בסמוך לבית המשותף, מספרת את סיפור הנפת הדגל העברי הראשון. על גבי קיר הבטון שבמקום חקוק הפסוק מספר ירמיהו: "שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו" וללפניו מתנוסס בגאון דגל הלאום שהונף ע"י מיכאל הלפרין והפך לימים לדגל מדינת ישראל.

תחנה מספר ארבע שברחוב ראובן לרר, מנציחה את זכרם של גולי דמשק, אנשי המושבה שסירבו להתגייס לצבא התורכי במלחמת העולם הראשונה והובלו לכלא בדמשק. ארבעה מהם מתו בעינויים וממחלות ושלושה אחרים הצליחו לשרוד את המעצר.

כיכר הלפרין ותחנות נוספות

תחנה מספר 5 מצויה במקום בו עמד ביתו של מיכאל הלפרין. עץ אקליפטוס שניטע על ידו כחלק מחורשת אקליפטוסים, נותר לצמוח במקום והוא מהווה זכר לאיש שייסד במקום את מושבת הפועלים והניף לראשונה את דגל הלאום. בכיכר הסמוכה ניתן לראות את פסלו של הלפרין כשהוא רכוב על סוסו ובידו הדגל.

לצד הכיכר נמצאת תחנה מספר 6, הלוא היא מושבת הפועלים של הלפרין. ניתן לראות כאן שרידי גדר, אבן, מבנים ובור מים וגם עמדת שמירה מבוטנת שהוקמה כדי להגן על הישוב במאורעות 1936.

תחנה מספר 7 היא כיכר לרר שבמפגש שדרות עמק שושנים עם רחוב ביל"ו. הכיכר שניצבת על אדמת נחלת ראובן, במקום בו הייתה קיימת באר להשקיית הפרדסים, מהווה ציון והוקרה לפועלם של פייגה וראובן לרר מייסדי המושבה.

"גבעת האהבה" שמצויה בתווך בין רח' תל אביב לרח' המניין הראשון, היא תחנה מספר 8. ממרומי הגבעה ניתן לצפות אל מרחבי הסביבה וליהנות בצל העצים הסמוכים לבריכת המים. בעבר הייתה הגבעה שמורת טבע מוצפת בפרחי בר והיא משכה אליה זוגות אוהבים צעירים לרוב. לימים היא נקראה גם בשם "גבעת ההגנה", בהיותה מצודת מגן מול הניסיונות הערבים לחדור לישוב. הפעמון שהוצב במרומי הפסגה נועד להזעיק את התושבים אל העמדות.

מדרום לגבעה ניצבת תחנה מספר 9 – בית הכנסת הגדול. בנייתו של המבנה המפואר החלה בשנת 1921 והוא נחנך כעבור 4 שנים. הבנייה נעשתה בהתנדבות התושבים וילדי הישוב ועזרת הנשים שבו הוקמה בתרומת הברו רוטשילד.

התחנה האחרונה, מספר 10 במסלול היא "בית ראשונים". הבית שנחנך ב-1907 שימש מרכז קהילתי ראשון במושבה ומאוחר יותר כבית ספר ובית כנסת. עם קום המדינה שימש המקום כבית המועצה המקומית ולאחר שזו עברה למשכנה החדש נותר הבית מספר שנים בשממונו.

בשנת 1977 שוקם המבנה ושוחזר ביוזמתם של צאצאי מייסדי המושבה וכיום הוא משמש מוזיאון להנצחת מורשת ראשוני נס ציונה והנחלתה לדורות הבאים. 

 לקבלת מידע על סיורים במסלול הדגל:  info@degel-israel.co.il

פעילויות נוספות