יפתח שטיין מציל את דגל אלטלנה

הסיפור הבא קשור לדגל שהיה מונף על תורן האונייה אלטלנה ביום בו הגיעה לחופי ישראל ב- 20 ביוני 1948.

הסיפור הזה הובא לידיעתי על ידי אשר טורם, שגם הוא נחשף אליו באקראי כאשר ניסה לחקור ולגלות לאן נעלם דגל האונייה אקסודוס.  
לעניין הדגלים שהונפו על האקסודוס הוקדשו שני פרקים ב"איש על דגלו" (תקציר מהם מובא כאן באתר) שבהם נכתב בין השאר כי בשלב מסוים נעלם הדגל ממכון ז'בוטינסקי ועקבותיו לא נודעו. אשר טורם נחשף למידע הזה בראיון אתי שהתפרסם בעיתון "מקור ראשון" והדבר הביא אותו לנסות וללכת בעקבות הדגל האבוד.
תוך כדי עיון בתיקים שבמכון ז'בוטינסקי, גילה אשר את הסיפור על דגל אלטלנה, שזכה אמנם לפרסום מסוים בשנת 1996, אך מאז שקע אל תהומות השכחה. את המידע הזה הוא העביר לידיעתי ואני מוצא לנכון לפרסמו כאן.

אלטלנה הגיעה לחוף כפר ויתקין בשעות אחר הצהרים של ה-20 ביוני 1948 מונהגת ע"י אנשי אצ"ל וצוות ימי זר. על סיפונה היו עולים ונשק שנרכש ע"י האצ"ל באירופה.
כשהגיעה האונייה לחוף הורדו ממנה העולים וחלק מהנשק. למחרת הגיעו למקום חיילי חטיבת אלכסנדרוני והורו לאנשי האצ"ל להעביר את הנשק לידי צה"ל. מנחם בגין שהצטרף באותו יום לצוות האונייה סירב לדרישה ובמקום התפתחה תקרית ירי והיו נפגעים.
במהלך האירוע החליט בגין להפליג לחופי תל אביב בתקווה ששם יוכל לקיים הידברות עם נציגי הממשלה בראשות בן גוריון. תוכניתו לא צלחה ובהגיע אלטלנה מול תל אביב נפתחה עליה אש. אחד הפגזים גרם לדליקה במחסנים שבהם היה מאוחסן חומר הנפץ וניתנה הוראה לנטוש את הספינה.

כאן המקום לציין, כי אחד מאנשי האצ"ל שעלה לאונייה בעת עגינתה בחוף כפר ויתקין, היה יפתח שטיין.
שטיין עלה לארץ בשנת 1940 באוניית המעפילים סקריה. האונייה נלכדה ע"י הבריטים ו-2400 אנשיה נכלאו במחנה המעצר בעתלית. כעבור חצי שנה הוא שוחרר והצטרף לפלוגת בית"ר בראשון לציון. משם הייתה הדרך קצרה לשורות האצ"ל. בשל הידע שלו בחשמלאות, מקצוע שאותו למד בצעירותו בצ'כיה ארץ הולדתו. הוא התבקש ע"י הנהגת אצ"ל להתנדב לצבא הבריטי ולהכשיר את עצמו לתחום הקשר. בצבא למד בקורס אלקטרוניקה ובהמשך נלחם בשורות הבריגדה היהודית באיטליה.
עם שובו לארץ היה אחראי על תחנת השידור של אצ"ל בנתניה, עיר מגוריו.
בעת עגינת אלטלנה נקרא יפתח שטיין לעלות עליה כדי לשמש כקשר והיה בין המפליגים בה לחופי תל אביב.

כשפרצה האש במחסניה וניתנה ההוראה לנטוש, קפץ גם יפתח שטיין למים ושחה לעבר החוף. בשלב מסוים הביט לאחור והבחין בדגל ישראל מתנופף על תורן האונייה. למרות האש הכבדה שנורתה סביבו החליט שטיין לחזור אל הסיפון. על אף סכנת החיים והחשיפה לירי, הוא טיפס על תורן האונייה, התיר את הדגל המונף במרומו, קשר אותו לגופו ושחה עמו לחוף.
בהגיעו לחוף נלקח על ידי חבריו לבית חולים "פרויד" ששימש כבסיס של אצ"ל ושם נפרד מהדגל בלי לדעת מה ייעשה בו.

לימים השתלב יפתח שטיין בתעשיית האלקטרוניקה בארץ והקים את חברת אורביט. אבל זיכרון הדגל שהוריד מתורן האונייה לא נתן לו מנוח כל אותן שנים. ניסיונותיו לגלות את מקום המצאו של הדגל לא נחלו הצלחה ומקומו נותר עלום.
עם פטירתו של שטיין בטרם עת, החליטה אשתו שולמית, להמשיך בחיפושים. ב-1994 היא גילתה את הדגל במכון ז'בוטינסקי וביקשה להציגו ברבים. לאחר מאמצים וקשיים מרובים עלה הדבר בידה ואז החליטה לכתוב ספר לזכר בעלה ולספר בו את סיפור הדגל של אלטלנה.
שולמית שטיין נפטרה בטרם השלימה את מלאכת ההנצחה ובתה ירדנה החליטה להמשיך ולהוציא את הספר לאור. הספר "ענווה וגבורה" הודפס בשנת 2018 בעריכת אייל מרום. ביולי 2019 נערך טקס כהוקרה ליפתח שטיין לציון 71 שנים לאירוע אלטלנה. הטקס נערך במוזיאון אצ"ל שבו מוצג הדגל כיום.
כאמור, זהו עוד אחד מסיפוריו המופלאים של דגל ישראל ושל האנשים הקשורים בו לאורך ההיסטוריה.
שוב תודה לאשר טורם וכמובן למכון ז'בוטינסקי שתיעד את הסיפור כולו ובזכותו ניתן לחשוף שוב את המידע לציבור.
ניתן לצפות באירוע שהתקיים במוזיאון האצ"ל בכתובת https://is.gd/yW1KLe

סיפורו של יפתח שטיין ודגל אלטלנה מתוך מעריב (באדיבות מכון זבוטינסקי)

סיפורי דגלים נוספים