(התמונה באדיבות: אם תרצו)

בעקבות סערת חשיפת החזה על המנורה במהלך ההפגנות נגד ראש הממשלה, כותב יורם שמיר, בנו של גבריאל שמיר, שעיצב יחד עם אחיו מקסים שמיר את סמל המדינה, את הדברים הבאים:
"במהלך הפגנה נגד ראש הממשלה בירושלים, ב-21 ביולי 2020, טיפסה סטודנטית לעבודה סוציאלית על מנורת שבעה קנים וחשפה את חזה. "הבנתי שכבר 19 ימים לא היו שירותי רווחה בישראל –אמרה לאולפן Ynet- אם מישהי תוריד את החולצה אפשר לדבר על זה בתקשורת. אני אוהבת את המדינה שלי ורוצה להתפרנס בכבוד".
יושב ראש הכנסת, יריב לוין, מיהר להוציא גינוי: "בושה. יש הבדל בין מחאה לגיטימית ובין ביזוי סמלי המדינה. אני מצפה מרשויות החוק לפעול באופן מידי כדי להעמיד לדין את המפגינה". למחרת ראש הממשלה נתניהו החרה החזיק אחריו.
"המבקרים שהתייצבו נגדה הזדעזעו מהפגיעה בסמל, כנראה משום שבני אדם פחות מעניינים אותם" כתבה שני ליטמן, הארץ, 28.7.2020.
אם לוין ונתניהו היו עושים שעורי בית, היו מגלים שלא מדובר בסמל המדינה, שעוצב ע"י האחים שמיר  וקיבל גושפנקה חוקית ב-1949– העתק של מנורה שער טיטוס, ענפי זית והראלד- אלא פסל "מנורת דוד" שיצר דוד סוזנה ב-1970. הפסל כולל מנורה מודרנית משולבת במגן דוד; ללא ענפי זית וללא המלה "ישראל".
המחאה של ס', כפי שכונתה בעיתונות, זכתה לתגובות במאמרים, מכתבים למערכת  וקריקטורות. עמוס בידרמן (הארץ) צייר את הסצנה – מבלי לראות את "מנורת דוד"- באיור למאמר השבועי של יוסי ורטר.
נוסקו (פרה דוקס) הפך את היוצרות: הוא הושיב על המנורה את ח"כ אסנת מארק, חסידה מובהקת של נתניהו.
שילה (רשת) הראה שנתניהו הוא הפוגע בסמל ובמדינה.
מוסף "גלריה" של הארץ הקדיש כתבת שער לפרשה בכותרת "שומו שדיים" מאת גלעד מלצר- סקירה היסטורית של שימוש בעירום נשי בתנועות מחאה ברחבי העולם.
יורם א. שמיר יולי 2020

מ

הדגל בנמל יפו בסדרת צילומים
הצלם Yossi Souva ידוע בצילומיו הרבים של המתרחש בחופי תל אביב-יפו. אחד הדברים המושכים את תשומת לבו בבואו לחוף הוא הדגל המתנופף על הסלעים בכנסיה לנמל יפו. זהו דגל המוכר לכל מטייל באזור הנמל והוא מופיע גם בפרסומים שונים.
בחודשים האחרונים תיעד יוסי את הדגל במגוון מצבים, החל מהיותו נשקף לעיני המתבונן ממרומי יפו העתיקה על רקע הים והשמים הכחולים, דרך עמידתו האיתנה בסערה הקוצפת של הים ועד להיותו אובייקט אומנותי על רקע השקיעה המרהיבה.
הנה הוא כאן הדגל של נמל יפו בצילומיו הנפלאים של Yossi Souva.

לאחרונה מסתובבת בפייסבוק תמונה הנושאת את הכותרת "אביר יהודה" ובה נראית דמות אישה לבושה שריון, נושאת בידה דגל ישראל בעודה רוכבת על סוס.
מהתיאורים המופיעים בפוסט מדובר בציור של האמן ריצ'ארד קרונין שראה אור בשנת 1919. התמונה מוצגת כיום באתר האינטרנט The Palestine Poster Project Archives והיא מציגה למעשה בת דמות של לוחמת החופש ז'אן דארק, כנושאת הדגל הציוני.
יש הסבורים כי התמונה מבטאת את הכמיהה לעצמאות ישראל על רקע הצהרת בלפור בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה והתגברות משב הרוח הציוני באירופה.
המקורות שמהם נחשפתי לתמונה ולסיפור הם: עמוד "היסטוריה של אלימות" בפייסבוק והפוסט של דובי גולדפלם בבלוג עונג שבת (עונ"ש).

בית ראשונים בנס ציונה מציע משחק בלשים לכל המשפחה בעקבות סיפורו של דגל ישראל. המשחק מיועד לקבוצות והוא מתקיים באזור שבו הוקמה המושבה נס ציונה.
המשחק "בעקבות ישרולי דגלולי" מספר את סיפור של הדגל שהונף בנס ציונה ב-1 בינואר  ע"י 1891 מיכאל הלפרין והפך לימים לדגל המדינה.
במהלך המשחק יצאו המשתתפים לגלות פרטים אודות ימיה הראשונים של המושבה ועל האירוע המכונן שבו הונף לראשונה דגל הלאום בצורתו המוכרת כיום.
המשתתפים יעברו מנקודה לנקודה באמצעות מפה והוראות משחק כדי לחשוף במקומות המסתור השונים את דמותו הייחודית של "ישרולי דגלולי", תוך שהם אוספים מספר גדול ככל הניתן של "שרוליקים". המנצח במשחק הוא זה שיצליח לאסוף את המספר הגדול ביותר של "שרוליקים".
גילוי מקומות המסתור של "ישרולי דגלולי", ייעשה באמצעות הטלפון הסלולרי הפרטי של כל משתתף ובעזרת תכנת QR המאפשרת לצלם תמונות ברקוד ולחשוף את המידע המסתתר בתוכן (מומלץ להוריד מראש תכנת QR).
עיצוב דמותו של ישרולי דגלולי נעשתה ע"י האמן יוסי רגב. תכנון המשחק נעשה ע"י דני בירן, חוקר המורשת ההיסטורית של דגל ישראל.
לפרטים: בית ראשונים נס ציונה טל' 08-9404491, דוא"ל info@brnz.org.il

אתר YNET מביא אוסף קטעי ארכיון מההיסטוריה של ירושלים ובו תמונה ייחודית של דגל ישראל מונף על גג מלון המלך דוד. בכיתוב לתמונה צוין כי הדגל הונף במקום בו היה מונף היוניון ג'ק עוד לפני שנבנו הקומות הגבוהות של המלון.
הסיפור הזה מעלה כמובן תהיות משום שהמלון היה כבר עם הקמתו בעל שלוש קומות. בפיצוץ שאירע במלון ב-22 ביולי 1946 על ידי האצ"ל, נפגע קשות האגף הדרומי של הקומה השלישית והוא שוקם מחדש רק לאחר מלחמת העצמאות.
דגל היוניון ג'ק הורד מהמלון רק לאחר עזיבת הבריטים את הארץ, לכן עולה השאלה מתי בדיוק הונף הדגל הכחול לבן על הבניין? האם היה זה באירוע יוצא דופן בתקופת המנדט, או רק לאחר עזיבת הבריטים את הארץ. נשמח אם מישהו מהקוראים ידע לעדכן.
אל הכתבה ב-YNET 

בכל מדינה קיימים סמלי לאום כמו: דגל, סמל המדינה, ההמנון והמטבע. משום חשיבותם של אלה נוהגים בהם כבוד והפגיעה בהם מעוגנת בחוק העונשין.
במדינות רבות קיימות תקנות האוסרות לתלות דגל לאום כשהוא קרוע או בלוי. כמו כן אסור לזרוק לזבל דגל שהתבלה ואינו ראוי לשימוש יותר, אלא יש לגנזו בצורה נאותה ע"י הטמנתו או גניזתו באופן מכובד וראוי.
בארצות הברית החוק קובע כי אסור לדגלנים רשמיים להניח את הדגל על הרצפה, וכי גורמים רשמיים צריכים לדאוג לקבורת דגל שנתבלה באדמה.
ביהדות נהוג לגנוז את ספרי הקודש שבלו ונקרעו, או שיצאו מכלל שימוש.
בתמונה: דגלי ישראל בלויים מועברים לגניזה (מתוך אתר הגניזה כללית).

דגלים דהויים, דגלים קרועים, דגלים מלוכלכים, הם תופעה קבוע במקומותינו. יש מדינות שקונסות את אלה המשאירים דגלים כאלה על התורן, אבל כנראה שלא במקומותינו.
הנה דוגמה לכך שאפילו רשות מקומית יכולה לבזות את הדגל כאשר היא לא מקדישה מדי פעם זמן להחליף דגלים בלויים.
זהו סיפור שמתפרסם בבלוג "הדגלן" בפייסבוק והוא מובא כאן כלשונו:
"נוסע לו הדגלן בכבישי הדרום, בואכה העיר שדרות.
שדרות, עיר ואם בישראל נוהגת להניף את דגל ישראל בכניסה לעיר, אבל… מישהו שכח את הדגל קצת יותר מדי והצבע התכול שכולנו מכירים, דהה לצבע סגול.
ואם להוסיף חטא על פשע, בשדרות החליטו להניף את הדגל בצורה אנכית… ברצינות? ככה מניפים את דגל ישראל?"
צילום: Dima Nedvecki מתוך הבלוג "הדגלן" בפייסבוק

אירוע הנפת דגל ישראל שהתרחש בנס ציונה ב-1 בינואר 1891 היה מאורע מכונן בתולדות העם והמדינה. חוקר הדגל, דני בירן, ובית ראשונים בנס ציונה, לוקחים את המטיילים למסע ב"מסלול הדגל" שכל אחת מהתחנות בו, היא תחנה במסלול הזמן

 לקבלת מידע על סיורים במסלול הדגל:  info@degel-israel.co.il

בימינו היו קוראים למה שהתרחש שם: "הפנינג". אבל עבור הנוכחים באותו אירוע, הייתה זאת רק "מסיבה משולשת". הם התכנסו אל "הבית המשותף" ביום גשום של חודש ינואר 1891 כדי לחגוג את הבאתו בברית של הילד בן כרמי, בנו של אהרון אייזנברג, מראשוני מייסדי המושבה. באותה הזדמנות ביקשו החוגגים להעלות על ראש שמחתם גם את חנוכת "הבית המשותף" ולציין את הנחת אבן הפינה למושבת הפועלים המתוכננת לקום בשולי הישוב.

התקשורת חוגגת

הפרסומים שהופיעו לאחר המסיבה בעיתוני התקופה, העידו כי היה זה אירוע מכונן בתולדות העם היהודי. עיתון האור של אליעזר בן יהודה ציטט מדבריו של טיומקין, אחד ממנהיגי "חובבי ציון", שהגיע במיוחד מרוסיה ונשא דברים נלהבים  אודות המעמד. עיתון "השילוח" תיאר את המאורע במילים: יום זה, יום חגה של נס ציונה, ירשם גם כיום צמיחת הדגל העברי ומאז נעשה דגל זה לדגל התחייה".

 הסופר משה סמילנסקי שנכח בהתרחשות כתב אחר כך בזיכרונותיו:
"בואדי חנין ששון ושמחה. מסביב לבית האבנים האחד עומדים דחוקים וצפופים כל בני הישוב, מיפו ומהמושבות. באמצע הכיכר הבעירו אש במדורה. מסביב למדורה 'הנואמים', וכל נואם, לאחר שגמר את נאומו, קופץ ועובר את המדורה לצד השני. נאם אורח, אחד מחובבי ציון שבאודיסה. קולו נחר וזקנו פרוע והעינים בוערות כאש והוא משביע את הקהל להיות נאמנים לטיומקין…

והנה הלפרין עצמו. רוכב על סוס דוהר, ראשו גלוי, שערותיו הארוכות וזקנו מרחפים באוויר, עיניו נוצצות בניצוץ זר. בידו האחת הוא מחזיק חרב והנה הוא מרים את חרבו ומכה על ידו… הדם אינו קולח, אבל הקהל מרים קול צעקה… והוא מרים את חרבו שנית וקורא רוסית בקול רם: 'בדמי אני נשבע לכם, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני'… ואז הרים בפעם הראשונה בישוב את הדגל הכחול-לבן. ועל כן נקראה המושבה החדשה נס ציונה"…

120 שנים חלפו מאז אותו אירוע חשוב בתולדות העם היהודי. נחלי בטון זרמו אל יסודות בתי נס ציונה המתרחבת, כבישים רבים נסללו בה והיא מונה כיום עשרות אלפי תושבים. אבל תיאור מעמד ההנפה הראשונה בתולדות העם היהודי על ידי מיכאל הלפרין, ממשיך עדיין להרטיט לבבות על מרחק השנים מאותה התרחשות ההיסטורית.

 מסלול הדגל

כיום ניתן לסייר במסלול הדגל ולהיחשף לסיפור ימי הבראשית של המושבה נס ציונה. 10 תחנות מצויות לאורכו של המסלול וכל אחת מהן מסומנת בשלט המספר את סיפורה של התחנה. המסלול נחנך בשנת 2008 ביוזמת עיריית נס ציונה ובשיתוף המועצה לשימור אתרים. הפעילות לאורך מסלול הדגל מתבצעת ע"י "בית ראשונים", שמספק גם הדרכות לקבוצות עפ"י הזמנה מראש.

התחנה הראשונה במסלול היא "נחלת ראובן", שבה נחשפים המבקרים לסיפורו של המייסד ולענפי החקלאות שפותחו במקום, בהם ענף הפרדסנות, גידול הגפנים ליין וייצור הדבש, שסיפק את כלכלת המשפחה והיווה למעשה חלוץ בהתפתחות ענף המכוורת בארץ ישראל. ניתן לראות במקום גם את באר האנטיליה המשוחזרת שממנה נשאבו המים להשקיית החקלאות המקומית.

התחנה השנייה מצויה בפינת הרחובות ויצמן ורבין. במקום זה היה בעבר ביתו של אברהם ילובסקי וכאן גם הקים את סדנת הנפחות שלו. ילובסקי נרצח בליל חורף סוער ע"י מתנקשים מהכפר הערבי הסמוך והוא מוכר כיום כקורבן הטרור הערבי הראשון בארץ ישראל המתחדשת.

בתחנה השלישית ניתן לראות את הבית המשותף שבו התגוררו המייסדים, אנשי המניין הראשון. הבית נשמר ושוחזר וכיום מצוי בו מוזיאון לכלי התקופה. הבית שלצדו שימש בימי ראשית היישוב כמקום התכנסות, בית ספר ובית כנסת. בחזית הבית מצויים שרידיו של עץ התות שבצילו התקיימו הדיונים והלימודים בימי הקיץ.

התחנה הרביעית, המצויה בסמוך לבית המשותף, מספרת את סיפור הנפת הדגל העברי הראשון. על גבי קיר הבטון שבמקום חקוק הפסוק מספר ירמיהו: "שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו" וללפניו מתנוסס בגאון דגל הלאום שהונף ע"י מיכאל הלפרין והפך לימים לדגל מדינת ישראל.

תחנה מספר ארבע שברחוב ראובן לרר, מנציחה את זכרם של גולי דמשק, אנשי המושבה שסירבו להתגייס לצבא התורכי במלחמת העולם הראשונה והובלו לכלא בדמשק. ארבעה מהם מתו בעינויים וממחלות ושלושה אחרים הצליחו לשרוד את המעצר.

כיכר הלפרין ותחנות נוספות

תחנה מספר 5 מצויה במקום בו עמד ביתו של מיכאל הלפרין. עץ אקליפטוס שניטע על ידו כחלק מחורשת אקליפטוסים, נותר לצמוח במקום והוא מהווה זכר לאיש שייסד במקום את מושבת הפועלים והניף לראשונה את דגל הלאום. בכיכר הסמוכה ניתן לראות את פסלו של הלפרין כשהוא רכוב על סוסו ובידו הדגל.

לצד הכיכר נמצאת תחנה מספר 6, הלוא היא מושבת הפועלים של הלפרין. ניתן לראות כאן שרידי גדר, אבן, מבנים ובור מים וגם עמדת שמירה מבוטנת שהוקמה כדי להגן על הישוב במאורעות 1936.

תחנה מספר 7 היא כיכר לרר שבמפגש שדרות עמק שושנים עם רחוב ביל"ו. הכיכר שניצבת על אדמת נחלת ראובן, במקום בו הייתה קיימת באר להשקיית הפרדסים, מהווה ציון והוקרה לפועלם של פייגה וראובן לרר מייסדי המושבה.

"גבעת האהבה" שמצויה בתווך בין רח' תל אביב לרח' המניין הראשון, היא תחנה מספר 8. ממרומי הגבעה ניתן לצפות אל מרחבי הסביבה וליהנות בצל העצים הסמוכים לבריכת המים. בעבר הייתה הגבעה שמורת טבע מוצפת בפרחי בר והיא משכה אליה זוגות אוהבים צעירים לרוב. לימים היא נקראה גם בשם "גבעת ההגנה", בהיותה מצודת מגן מול הניסיונות הערבים לחדור לישוב. הפעמון שהוצב במרומי הפסגה נועד להזעיק את התושבים אל העמדות.

מדרום לגבעה ניצבת תחנה מספר 9 – בית הכנסת הגדול. בנייתו של המבנה המפואר החלה בשנת 1921 והוא נחנך כעבור 4 שנים. הבנייה נעשתה בהתנדבות התושבים וילדי הישוב ועזרת הנשים שבו הוקמה בתרומת הברו רוטשילד.

התחנה האחרונה, מספר 10 במסלול היא "בית ראשונים". הבית שנחנך ב-1907 שימש מרכז קהילתי ראשון במושבה ומאוחר יותר כבית ספר ובית כנסת. עם קום המדינה שימש המקום כבית המועצה המקומית ולאחר שזו עברה למשכנה החדש נותר הבית מספר שנים בשממונו.

בשנת 1977 שוקם המבנה ושוחזר ביוזמתם של צאצאי מייסדי המושבה וכיום הוא משמש מוזיאון להנצחת מורשת ראשוני נס ציונה והנחלתה לדורות הבאים. 

 לקבלת מידע על סיורים במסלול הדגל:  info@degel-israel.co.il

כנס נס ציונה לשימור מורשת הדגל, הסמל וההמנון, מתקיים מדי שנה בנחלת ראובן בנס ציונה. הכנס ייחודי מסוגו בארץ ובעולם ומוצגים בו מחקרים, תעודות, סיפורים ואנשים הקשורים לסמלים הלאומיים של מדינת ישראל.
הכנס מושך אליו עשרות מתעניינים שמוצאים עניין בתכניו הייחודיים.
כנס נס ציונה לשימור מורשת הדגל, הסמל וההמנון מתקיים ביוזמת דני בירן, חוקר המורשת ההיסטורית של דגל ישראל ומחבר הספר "איש על דגלו" וביוזמת בית ראשונים בנס ציונה. זאת כחלק מהפעילות להנצחת האירוע ההיסטורי של הנפת הדגל המוכר כיום כדגל ישראל שהתרחש בנס ציונה ב-1 בינואר 1891.
הכנס מתקיים בחסות עיריית נס ציונה והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
פרטים על הכנס יתפרסמו מדי פעם באתר זה וכן סרטי וידאו שיכללו הרצאות של מיטב המרצים המשתתפים בכנס.
מידע על הכנס ניתן לקבל בבבית ראשונים, טל' 08-9404491, או בדוא"ל info@brnz.org.il.

הרצאת דני בירן על הפגיעה בכבוד הדגל בכנס נס ציונה השלישי

הרצאתו של אמציה כץ על סמלי צה"ל בכנס נס ציונה השלישי

צה"ל הוא היוצר הגדול ביותר במדינה של דגלים וסמלים. לכל אחת ממאות יחידותיו יש סמל ודגל, ובמקרים מסוימים גם נס. רבים מאתנו התהדרו בתגי הכתף בסמלי הכומתה ובדגלים שהונפו בטקסים ובמצעדים, אך מעטים, מעטים מאוד מתוכנו יודעים ולו משהו על משמעותם של הסמלים והדגלים האלה. מי שכן יודע והרבה, הוא אמציה כץ, אחד הגרפיקאים שעיצב חלק מסמלים אלה, ואשר משמש עד היום כחבר בהתנדבות בוועדת הסמלים של צה"ל. אמציה מספר את סיפורו בראיון לדני בירן. הכנס מתקיים בנחלת ראובן ביוזמת "בית ראשונים" בנס ציונה בשיתוף עיריית נס ציונה והמועצה לשימור אתרים.

הרצאתו של יורם שמיר, בנו של גבריאל שמיר, אחד מצמד האחים הגרפיקאים שעיצבו את סמל המדינה בשנת 1948 בכנס נס ציונה השלישי

הרצאתו של יורם שמיר, בנו של גבריאל שמיר (אחד מהאחים שעיצבו את סמל המדינה) עוסקת בהתנכרות של פוליטיקאים לסמל המדינה. ביום י"א בשבט תש"ט 10 ,בפברואר1949 , החליטה מועצת המדינה הזמנית לבחור בהצעתם הגרפית של האחים גבריאל ומקסים שמיר, המנורה שמשני צדיה ענפי זית, כסמל המדינה. חוק הדגל, הסמל וההמנון שהתקבל ב-24 במאי 1949 נועד להסדיר את מעמדו של הסמל והוא אכן הופיע מאז כסמל רשמי בכל משרדי הממשלה. אלא שהסדרה זו לא עמדה תמיד במבחן הזמן. בשנים האחרונות נוקטים פוליטיקאים ואנשי ממשל שונים ביוזמות שאינן עולות בקנה אחד עם לשון החוק תוך התעלמות מוחלטת מסמל המדינה ויצירת סמלים משלהם. .הכנס מתקיים בנחלת ראובן ביוזמת "בית ראשונים" בנס ציונה בשיתוף עיריית נס ציונה והמועצה לשימור אתרים.

דברי שמואל בוקסר ראש עיריית נס ציונה