שניים-שניים פסים

תהלוכה בראשון לציון
היה זה בקיץ 1885 במלאות שלוש שנים למושבה ראשון לציון הצעירה. ביוזמתו של ישראל בלקינד נערכה ברחובה הראשי של המושבה תהלוכה חגיגית בהשתתפות כל איכרי המושבה וילדיה, תהלוכה שרשמה פרק חשוב בסיפורו של דגל ישראל.
ישראל בלקינד הגיע לארץ עם קבוצה ראשונה של צעירי תנועת ביל"ו ביולי 1882. אנשי הקבוצה חיו תקופה קצרה בתנאים קשים ביפו ואחר כך התקבלו על ידי קרל נטר לעבודה במקווה ישראל. לאחר מותו של נטר החליפו בתפקיד שמואל הירש, ששינה את יחסו לביל"ויים. הוא העבידם בעבודה קשה ומפרכת ועם הזמן שלח אותם להיות פועלים בראשון לציון. כעבור זמן לא רב עזבו עשרה מהם כדי להקים את גדרה, ואחרים ייסדו את קבוצת "החרש והמסגר" בירושלים.
ישראל בלקינד נשאר בראשון לציון, ואיתו כמה מחבריו. בהשפעת הברון רוטשילד הפך עם הזמן להיות כאחד מאיכרי המושבה. חבלי הקליטה שלו ושל חבריו במושבה לא היו קלים. איכרי ראשון לציון היו מבוגרים מהם, שומרי מצוות ובעלי משפחות, בעוד אנשי ביל"ו היו רווקים צעירים, משכילים, שרחקו מקיום מצוות. המייסדים גילו התנגדות וניסו לדחוק את רגליהם של הצעירים שזה מקרוב באו. על אף כל הקשיים הצליחו חברי הקבוצה לקבל בתים משלהם ולהשתלב בחיי המושבה. בלקינד נאלץ אמנם לעזוב את המקום בעקבות מכתב תלונה ששלח לפריז נגד פקידות הברון, אך לאחר זמן קצר הותר לו לחזור ולרכוש במקום חלקת אדמה משלו.
בחודש אב תרמ"ה, כאשר מלאו לראשון לציון שלוש שנים, עלה בדעתו של בלקינד לציין את המאורע בדרך חגיגית משהו. הוא עבר בין המתיישבים כדי לשכנעם לרעיון, אך אלה התייחסו להצעתו "בקרירות", כדבריו. במהלך שיחתו עם צבי לבונטין ויוסף פיינברג, עבר באקראי פקיד הברון אוסוביצקי ושאל על מה נסבה השיחה. בלקינד גילה את אוזנו של הפקיד בדבר הצעתו לחגוג את יום הייסוד ברוב עם, ואוסוביצקי הביע תמיכתו: "מדוע לא נעשה יום זה חג?" שאל, והמהלך יצא לדרך.
"למסדרי החג נתמנו: אני, לוליק ואסיפ, החנקינים ואברהם סולומיאק (חברו של מיכאל הלפרן). כיון שהוחלט הדבר, הצעתי לעשות חג מיוחד לילדים, כדי שגם הם ידעו ויזכרו מה הוא לנו ולהם יום היוסדה של ראשון-לציון. לשם חג-הילדים המיוחד הוצרכנו ליצור גם קופה מיוחדת. פנינו לגבירות הראשונלציוניות – לאלו, שכבר יש להן ילדים, וגם לאלו, שיש להן תקוה לכך, פירוש: לכלן. אשה-אשה נתנה גרושים אחדים ואספנו נפוליאון שלם. קצתן הבטיחו גם להמציא לנו ממתקים לחג. בקיצור: חג הילדים נעשה ודאי. למחר נסעו אחדים מאיתנו, המסדרים, העירה לקנות צרכי-החג, ואני ולוליק ואסיפ נשארנו במושבה, כדי להכין את החג לילדים. ראשית-כל הלכנו ל'חדר' ושחררנו את הילדים מלימודיהם. שמחים וצוהלים פרצו הילדים מ'חדרם' כפרוץ דבורים מתוך הכורת, ורצו לבתיהם. לא הייתה שעה מועטה והילדים והילדות באו מבתיהם רחוצים ולבושים חג…"
בהגיע הילדים מבתיהם הם כונסו בביתו של יוסף פיינברג כדי לשמוע סיפורים על ימיה הראשונים של המושבה, להאזין לנגינת פסנתר, לשיר שירים וליהנות מהכיבוד שהכינו עבורם המארגנים. את הזמן הזה ניצל ישראל בלקינד כדי להכין דגל לתהלוכה המתוכננת וביקש מבעלת הבית לסייע בידו.
"…אני ופני מאירוביץ היינו טרוחים בינתיים בעשיית דגל. וזו דמות הדגל, אשר עשינו: יריעת-אריג לבנה, שתים-שתים רצועות של תכלת משני קצותיה, דוגמת הטלית שלנו, ומגן דוד של תכלת באמצע. מקוצר זמן לא הספקנו להוסיף שום מילים ביריעת הדגל".
לאחר שהסתיימה מסיבת הילדים, והדגל היה מוכן להנפה, לא נותר אלא לצאת לתהלוכה ברחובה של מושבה. הפקיד, יהושע אוסוביצקי, שתמך בקיומה, נבחר לעמוד בראש. הוא הושב על גבי אתון כשבידו הדגל קשור למוט.
"שני ילדים נהגו את האתון באפסר, אחד עזר לאסיפ (אוסביצקי – ד"ב) להחזיק את הדגל, וכל שאר הילדים אחריהם, שנים-שנים בשורה, ושירים בפיהם. התהלוכה ניגשה לכל בית ובית שבמושבה וברכה את בעל-הבית בברכת-החג".
התיאור המדויק כל כך במכתבו של בלקינד מאפשר לדעת ממרחק הזמן כיצד נוצר הדגל ומה היה מראהו. לפיכך, ביקשתי לראותו במו עיני. ראיתיו פרוס על אחד מקירות חדריו של המוזאון בראשון לציון. העתק מדויק של הדגל שנישא על ידי פקיד הברון בעודו רוכב על האתון. כמתואר, בכל צד של הדגל צוירו שני פסים שפס לבן דק מפריד ביניהם.
בתמונה: צוות מוזיאון ראשון לציון מגיש לנשיא המדינה ראובן ריבלין דגל של "שניים פסים" כדוגמת הדגל שהונף ע"י ישראל בלקינד ופאני מאירוביץ.
(המשך הסיפור בספר "איש על דגלו")

נשיא המדינה עם דגל שניים פסים

ניתן לרכוש את הספר בפניה לדני בירן